אליהו חב' לביטוח חויבה ברבע מליון ש"ח בגין נזקי פריצה למחסני חברה המשווקת אופניים

1.         התובעת מס' 1 (להלן: "התובעת") הינה חברה העוסקת בשיווק והפצה של אופניים וחלקי חילוף לאופניים, בבעלותו וניהולו של תובע מס'  2 (להלן: "התובע"). התובעים הגישו תביעה זו לתגמולי ביטוח עקב פריצה למחסני התובעת שהתרחשה בין הימים 12.10.01 - 14.10.01, במהלך סוף השבוע (להלן: "הפריצה"). סכום התביעה בכללותו הוגש על סך של 463,886 ש"ח.

2.         הנתבעת כפרה בכיסוי הביטוחי וכן חלקה על התובעים בשאלת היקף התגמולים המגיעים להם. הביטוח אצל הנתבעת הונפקה ביום 15.10.01, יום לאחר האירוע, ובמסירתה נכלל כיסוי פריצה לתכולה. הפוליסה הוצאה עם תוקף רטרואקטיבי מיום 1.07.01 ועד ליום 30.06.02.  ההצעה לביטוח הוגשה בחודש יולי 2001 באמצעות מר אלבז. ההצעה נחתמה ע"י מר אלבז בעצמו בשמו של התובע לאחר שהנ"ל הסמיך את מר אלבז למלא בשמו את הפרטים ולחתום בשמו. בהצעה שנמסרה לנתבעת צוינה העובדה כי הייתה פריצה לעסק הנ"ל באפריל 2001 אולם לשאלה האם נדרשו לתנאים מיוחדים או לפרמיה  מוגדלת השיבו בהצעת הביטוח לשלילה, ואף טענו לנזקים זניחים.

לנוכח טענותיה לגבי מעורבותו של סוכן הביטוח, במעשה או מחדל שהוביל לתביעת התובעים,  הגישה הנתבעת הודעת צד שלישי כנגד הסוכן מר שמעון אלבז (להלן: "מר אלבז"). לטענתה, התובעים וכן מר אלבז הפרו את חובת הגילוי כלפיה והעלימו פרטים בשאלות מהותיות שנשאלו במילוי הצעת הביטוח ביחס לעבר הביטוחי של התובעת. ולא ציינו כי העסק נפרץ עוד קודם לפריצה מאפריל 2001 ואף המעיטו בפירוט היקף הנזקים כתוצאה מהפריצה מאפריל 2001.

3.         מר אלבז כפר בהודעה לצד שלישי שהוגשה כנגדו וטען שורשו של תיק זה הוא במחדל של חתמת הנתבעת אשר קיבלה לידיה את טופס ההצעה לביטוח התובעת והשאירה אותו ללא טיפול במשך כשלושה חודשים.לטענתו, משאירעה פריצה לעסקה של התובעת ונגנב ממנה רכוש רב, החלה החתמת קורמת עלילה חסרת שחר כנגדו וכנגד התובעים. בנוסף טען מר אלבז כי במכתב הדחייה ששלחה המבטחת למבוטח לא עלתה הטענה כי הפוליסה הופקה במרמה.

4.         נשמעו עדויות הצדדים והוגשו סיכומיהם ועת להכריע במחלוקות שבניהם.

אציין כי לכל הצדדים טענות רבות ונוספות אשר אל עיקריהם אתייחס בפסק דין זה.

דיון:

5.         תחילה לעובדות שהוכחו; התובעים ביטחו את עסקם אצל הנתבעת החל מיום 07.07.01, באמצעות מר שמעון אלבז (להלן: "מר אלבז") בפוליסה לביטוח עסק, מס' 101-4-13-011896 (להלן: "הפוליסה") הכוללת גם כיסוי פריצה (ראה נספח א' לת/1). בין הימים 12.10.01 - 14.10.01 ארעה פריצה למחסני התובעת המצויים בקרית אתא ונגנבה סחורה. התובעת הודיעה על הפריצה ביום 14.10.01 ומילאה טופס תביעה (נ/3 - סומן ביום  4.9.06). ביום 14.10.01 הגיעו נציגים מחברת השמאות מטעם הנתבעת, חברת רוברט מרכוס בע"מ (להלן: "רוברט מרכוס"), למחסנים וטענו בפני התובע, שעל פי בקשת הנתבעת, החברה נדרשה לבדוק את אירוע הפריצה, נסיבותיו ותוצאותיו. ביום 16.10.01 פנתה רוברט מרכוס לתובעת במכתב ובו דרשה להמציא רשימה מפורטת של מסמכים. ביום 11.11.01 פנה רו"ח חיים כהן (להלן: "רו"ח כהן"), לרו"ח של התובעת, מר אילן טורן, במכתב בו הוא מודיע כי מונה מטעם הנתבעת לבדוק את תנועות המלאי בעסקיה של התובעת קודם לפריצה, ודרש להעביר לידו מס' מסמכים, לצורך ביצוע הבדיקה הנ"ל.

ביום 12.12.01 שיגרה הנתבעת מכתב למר אלבז ובו הודיעה כי קיים ספק בנוגע לכיסוי הביטוחי. ביום 3.2.02 הודיעה הנתבעת לתובעת כי היא נאלצת לדחות את התביעה לתגמולי ביטוח וזאת מכוון שלטענתה התובעת לא התקינה את המיגונים כפי שנדרשה, כתנאי להנפקת הפוליסה.

6.         ראשית אתייחס לטענת הנתבעת לפיה התובעים וכן מר אלבז העלימו, בכוונה, פרטים בשאלות מהותיות שנשאלו במילוי הצעת הביטוח. הנתבעת סבורה כאמור כי הם הפרו את חובת הגילוי המוטלת עליהם בסעיף 6 לחוק חוזה הביטוח ולכן פטורה מחבותה בהתאם לסעיף 7(ג) לחוק חוזה ביטוח. הנתבעת מעלה טענות קשות הן כלפי מר אלבז והן כלפי התובעים. אומר כבר כעת כי לאחר שעיינתי במסמכים שהוגשו בתיק זה וכן לאחר עיון מדוקדק בעדויות השונות שנשמעו אני סבור כי הנתבעת לא הצליחה להוכיח טענתה לפיה התובעים ומר אלבז העלימו במכוון פרטים בשאלות מהותיות שנשאלו במילוי הצעת הביטוח. ביטול הפוליסה בחברת הביטוח הדר, שכה רבות דובר בו, נעשה בגין תנאי מיגון חדשים שלא היו מקובלים על התובעים (ראה עמ' 15 - 16 לפרוטוקול הדיון מיום 6.2.06 וכן ראה עמ' 102 בפרוטוקול הדיון מיום 12.11.06), לאחר מו"מ ולא בגין מעשה כזה או אחר שנעשה על ידם. אני סבור כי גם אם הנתבעת הייתה מודעת לעניין זה במלאו, ידיעתה לא הייתה משנה את התוצאה הסופית. באשר לפריצה הקודמת שהתרחשה בחודש אפריל 2001, התובעים ומר אלבז לא הסתירו את קיומה ואת קיומו של דוח סורדם בגינה. באשר לפריצה המוקדמת יותר, שהתרחשה עוד קודם לפריצה באפריל 2001, אין לחברה להלין אלא על עצמה שכן בשאלה 6ב' לחלק הכללי של ההצעה (נ/1) נשאלה השאלה כדלקמן: "...האם ארעו בעבר נזקים לרכוש המוצע לביטוח או האם הוגשו נגדך תביעות בגין חבות שמבקשים לבטחה במשך שלוש שנים ?..." (ההדגשות אינם במקור, י.ו). אם כן, מה יש לנתבעת להלין על פריצה שהנזק בה היה כה קטן (ראה עמ' 10 לפרוטוקול הדיון מיום 06.02.06) עד אשר לא דווח עליו כלל למשטרה, ואשר התרחשה קודם לאותן שלוש שנים עליהן נשאלו התובעים.

7.         טענת תרמית היא טענה חמורה, בעלת גוון הפוגע בשמו הטוב ובמוניטין של האדם או תאגיד שנגדו היא מכוונת. לפיכך, טבעי הדבר, שבית-המשפט הנתקל בטענה כזאת ידרוש מידת הוכחה יותר גדולה וודאית. את התרמית יש להוכיח על כל חלקיה ופרטיה, על כל תגיה ודקדוקיה, ובדרגת שכנוע לגבי כל עניין ועניין (ראה והשווה: ע.א. 400/86 עזבון המנוח בן-ציון קריגר נגד ד"ר סבינה שטנה פ"ד מ"ב(4) 500, 504 ). הצד שעליו רובץ הנטל להוכיח עובדות המטילות על יריבו סטיגמה של ביצוע עבירה פלילית, חייב לעשות זאת באמצעות ראיות בעלות משקל רב ונכבד יותר ממה שדרוש במשפטים אזרחיים רגילים (ע.א. 475/81 זיקרי נ. כלל פ"ד מג(1) 589, עמ' 600-599). עול ההוכחה לעניין טענות המרמה הינו "כבד למדי" (ע.א. 51/89 האפוטרופוס הכללי נ. צאלח אסעד פ"ד מו(1) 491, 500).

במקרה זה שלפניי, לא שוכנעתי כי הנתבעת עמדה בנטל "הכבד למדי" המוטל עליה להוכיח מרמה מצד מר אלבז או מצד התובעים. משקלן של הראיות שהובאו "אינן ראיות בעלות משקל רב וכבד" והנתבעת לא הצליחה להביא "הוכחה קרובה לוודאות" והתרמית לא הוכחה "על כל חלקיה ופרטיה ועל כל תגיה ודקדוקיה" - כפי שנדרש. לא רק זאת אלא שהעדים מטעם הנתבעת כולם כאחד, לא טענו כי היה ניסיון תרמית של התובעים או מר אלבז. בעדותה של החתמת מטעם הנתבעת, כאשר היא נשאלה באופן מפורש האם מר אלבז רימה אותה, ענתה: "... אני לא טוענת שהסוכן רימה אותי..." (ראה עמ' 70 לפרוטוקול הדיון מיום 4.9.06). לחתמת הייתה אף ידיעה והכרות מוקדמת עם התובעים ועסקם שכן שימשה חתמת בחברת הביטוח הדר והכירה את נתוני התובעת (ראה עמ' 50 לפרוטוקול הדיון מיום 14.05.06 וכן את עמ' 98 ועמ' 105 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.11.06). הנתבעת עצמה, שהאריכה בסיכומיה ובתאוריה על "התרמית" לכאורה שביצע מר אלבז, המשיכה לעבוד איתו והוא שימש כסוכן מטעמה מעל שנתיים נוספות לאחר המקרה (ראה עמ' 108 לפרוטוקול הישיבה מיום 12.11.06). משרד החקירות שנשלח לחקור את אירוע הפריצה אף לא היה מודע כלל לטענה כי מר אלבז מסר לכאורה לחתמת פרטים לא נכונים או לא מסר פרטים רלוונטים (ראה עמ' 79 לפרוטוקול הישיבה מיום 4.9.06). נראה כי אם עולה חשד שכזה, משרד החקירות שמונה לחקור את האירוע היה יודע עליו ואף מבצע את חקירתו בהתאם. טענותיה של החתמת לפיה לא ידעה על הפריצה בזמן הפקת הפוליסה שכן מר אלבז העלים מידע זה ממנה, נסתרו ע"י הגב' שמחה כהן שטענה כי החתמת ידעה על הפריצה, נשאלה ע"י מחלקת התביעות שאלות בגינה ביום 14.10.01  וכן אף השתתפה בישיבה עם מנהל הסניף הנוגע לדרכי הפעולה שינקטו, עוד באותו היום (ראה עמ' 84, 87 לפרוטוקול הישיבה מיום 4.9.06). גם החוקר, מר סעדה סעדה אמר בעדותו כי כאשר דיבר עם החתמת היא ידעה על הפריצה (עמ' 79 לפרוטוקול הדיון מיום 4.9.06). מעבר לזאת, אין זה מתקבל על הדעת שמר אלבז, סוכן ביטוח מנוסה, הודיע על הפריצה למחלקת התביעות כבר ביום 14.10.01 בשעה 08:10 בבוקר (ראה עמ' 84 לפרוטוקול הישיבה מיום 4.9.06) ועדיין ינסה להסתיר לכאורה את הפריצה מהחתמת, שיושבת צמוד למחלקת התביעות (ראה עמ' 84 לפרוטוקול הישיבה מיום 4.9.06). תרחיש זה אינו הגיוני ואינו מתקבל.

לאור האמור, אני דוחה את כל טענותיה של הנתבעת הנוגעות לעניין חובת הגילוי שהופרה וכן לעניין התרמית לכאורה שבוצעה ע"י התובעים ומר אלבז.

שאלת חבות הנתבעת-המבטחת:

8.         משנדחתה טענת התרמית אעבור לשאלת חבותה של הנתבעת כלפי התובעים. כידוע, סוכן הביטוח הינו החוליה המקשרת בין המבטח ובין המבוטח. בתור שכזה מקיים סוכן הביטוח מערכות יחסים עצמאיות עם שני הצדדים לחוזה הביטוח. חוק חוזה הביטוח קובע כי  לעניינים מסוימים, המפורטים בסעיפים 33 - 35 לחוק חוזה הביטוח יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח: במשא ומתן לקראת כריתת החוזה, כריתת החוזה, חובת הגילוי בכריתת החוזה, קבלת דמי הביטוח ומתן הודעות. פעולת השלוח מחייבת את השולח אם הייתה בגדר הרשאתו של האחרון. היקף ההרשאה של סוכן הביטוח נגזר במידה רבה ממסגרת השליחות. פרמטר נוסף המשפיע על הגדרת תחום השליחות הוא דין ההרשאה מכללא. ההרשאה המוקנית לסוכן הביטוח כוללת בחובה מכללא את כל אותן הפעולות הרגילות הנדרשות לשם ביצוע השליחות. גם אם נמצא כי סוכן ביטוח חרג מההרשאה שהוקנתה לו ע"י המבטח, עולה שאלת אחריותו של המבטח לפעולה שביצע הסוכן תוך חריגה מהרשאה. הנטל לפקח על פעולותיו של הסוכן ולוודא שהסוכן פועל בהתאם להרשאה שקיבל מוטל על המבטח ולא על המבוטח (ראה: י. אליאס, דיני ביטוח [תשס"ב - 2002] עמ' 516 - 520).

9.         סוכן הביטוח ייחשב כפועל בשם חברת הביטוח, במקרים רבים גם אם זו לא הסמיכה אותו במפורש לעשות את הפעולה שעשה (ראה: ע"א (חיפה) 4105/97 מימון פדידה נ' הדר חב' לביטוח בע"מ תקדין מחוזי 97(3) 719). התובעים ראו במר אלבז את הכתובת אליה יש לפנות לקבלת הנחיות והוראות הנוגעות לכיסוי הביטוחי (ראה עמ' 8 לפרוטוקול הדיון ביום 6.2.06). מר אלבז פעל כשלוחה של הנתבעת לצורך כריתת חוזה הביטוח וככזה מטיל הוא בפעולותיו חובות על שולחיו (ראה: ד"נ 7/81 - פנידר ואח' נ' דוד קסטרו. פ"ד לז(4), 673 ,עמ' 706-707 וראה ע"א 702/89 - אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח' . פ"ד מה(2), 811 ,עמ' 814-815). במקרה שלפנינו אני סבור כי אין ספק שמר אלבז פעל במסגרת אותה שליחות סטטוטורית  המנויה בסעיפים 33 - 35 לחוק חוזה הביטוח. במידה ומר אלבז חרג כשלוח מההרשאה יעמדו לנתבעת התרופות המנויות בחוק השליחות (ראה: ע"א 702/89 - אליהו חברה לביטוח בע"מ נ' נועם אורים ואח' . פ"ד מה   (2), 811 ,עמ' 818-819). לדידי, אין בעובדה כי התובע הסמיך את מר אלבז לחתום בשמו על טופס ההצעה, כדי לקבוע כי מר אלבז הינו שלוחם של התובעים ולא של הנתבעת. לא רק זאת אלא זאת, חוק חוזה הביטוח קובע כאמור, כי לעניינים מסוימים, המפורטים בסעיפים 33 - 35 לחוק חוזה הביטוח יראו את סוכן הביטוח כשלוחו של המבטח, ומשא ומתן לקראת כריתת החוזה כלול באותם עניינים. משבחרה לה חברת הנתבעת את מר אלבז כסוכן והתירה לו  לפעול כ"סוכן ביטוח" מטעמה הרי שפעולותיו מחייבות אותה (ראה: ע"א 196/88 - כלל חברה לביטוח בע"מ נ' הפועלים ליסינג בע"מ. פ"ד מו(1),       756 ,עמ' 768-769). הנתבעת התירה למר אלבז לייצגה ולמכור עבורה ביטוחים. הרשות אמנם מלווה בסייגים, אולם לא כל עבירה על סייג כלשהו, לא כל סטייה מנוהל, היא תמיד חריגה מסמכות. לא כל חריגה מאיינת את פעולת הסוכן. סמכות נחזית יש בה כדי לרפא את הפגם. הנתבעת מרוויחה מעסקי ביטוח. העסק מופעל גם באמצעות סוכנים. פעולתו של מר אלבז מביאה לנתבעת רווחים, אך יש בה גם סיכונים. סיכונים אלה הוגברו לא במעט, במקרה דנן, בגלל מחדלי הנתבעת. הנתבעת למעשה תרמה לכך כי יווצר מצג של תקינות ושל קיום כיסוי ביטוחי מטעמה. יש לזכור כי הצעת הביטוח הייתה "בטיפול" החתמת מעל שלושה חודשים וטרם הופקה פוליסה (ראה עמ' 84 לפרוטוקול הדיון מיום 4.9.06 וכן עמ' 99 לפרוטוקול הדיון מיום 12.11.06). הנתבעת אינה יכולה להתנער מעובדה זו (ראה : ת"א (חיפה) 873/01 - תאאר אלמצרי (קטין) ואח' נ' נגה חברה לביטוח בע"מ ואח' . תק-מח 2005(2), 7343 ,עמ' 7347). לא רק זאת אלא מיד לאחר היוודע דבר הפריצה לנתבעת היא החלה שולחת שמאי, חוקר וכו' למקום עסקה של התובעת, וזאת לאחר שנעשה בירור באשר לשאלת הכיסוי (ראה 84-85 לפרוטוקול הישיבה מיום 4.9.06). מעדותו של התובע וכן שלמר אלבז עולה כי התובעת כלל לא ידעה אודות דרישות המיגון וכן כי לא ידעה שתוקף הכיסוי הביטוחי תלוי במיגון ומהווה תנאי לכיסוי הביטוחי. לטענת התובעים דרישות אלו נודעו להם אך ורק לאחר מקרה הפריצה ועם המצאת הפוליסה. יש לזכור כי התובעים ומר אלבז כלל לא קיבלו את הפוליסה אלא לאחר הפריצה, שכן רק אז הופקה. במקרה כמו המקרה שלפנינו בו אין מחלוקת על כך שמר אלבז לא עדכן את התובעים לגבי תנאים כל שהם הנוגעים לכיסוי וכן לא סייג את הכיסוי הביטוחי, יחייב הדבר את הנתבעת,  אשר מר אלבז משמש כשלוח מטעמה. וכאמור, במידה וימצא כי מר אלבז חרג כשלוח מההרשאה יעמדו לנתבעת התרופות המנויות בחוק השליחות.

באשר לטיעוניה של המבטחת בהקשר לתוקפה של הפוליסה במועד קרות הארוע וביטוח נזק רטרואקטיבי. החתמת מטעם הנתבעת, בעדותה בבית המשפט, טענה כי במועד האירוע היה לעסק כיסוי במסגרת הפוליסה (עמ' 69 לפרוטוקול הישיבה מיום 4.9.06). הצעת הביטוח התקבלה אצל הנתבעת, לכל המאוחר, ביום 10.07.01. הפוליסה הופקה ביום 15.10.01, כאשר תאריך תחילת תוקפה של הפוליסה שהופקה - כפי שנתבקש בטופס ההצעה - 1.07.01. הנתבעת אף גבתה תשלום מלא עבור כל משך תוקפה של הפוליסה, קרי מיום 01.07.01. כיצד זה ייתכן שהנתבעת תחייב את התובעים בתשלום הפרמיה מבלי שניתן כל כיסוי ביטוחי?. הטענה כי להצעת הביטוח לא היה כל תוקף עד להשלמת דרישות המיגון, אינה מתיישבת עם העובדה כי הנתבעת דרשה תשלום פרמיה לאחר קרות האירוע.

שאלת חבותו של מר אלבז:

9.         תחילה אציין כי בטיעוניה כלפי הסוכן התרכזה הנתבעת בטענותיה, כפי שטענה כלפי המבוטחת (התובעת) דהיינו כי הוא פעל בצוותא חדא עם התובעת והפר את חובת הגילוי וכן ביצע כלפיה מעשי תרמית. טענות אלה כאמור נדחו ביחס לתובעת ודינן להדחת גם כלפי מר אלבז. לא נטענו טענות לעניין עילת התרשלות של הצד השלישי בטיפול בפרשה שהיה בו כדי לחייבו בתרומה כלשהי לאי הנפקת הפוליסה במועד או להשתתפות מצידו בחבות הנתבעת כפי שתקבע.